לחם
הרב יניב חניאטוחשווןתשעו28/10/2015
שאלה:
לרב שלום,רציתי בבקשה לדעת האם מותר ליזרוק לחם שהוא עטוף בשקית ניילון? ומה לגבי לחם או פיתה שיש בהם עובש? תודה.
תשובה:
נוהגים לשים לחם בשתי שקיות, לא אחת. ניתן גם לעטוף אותו במפית ואז לשים בשקית נוספת וזה ייחשב לשתי שקיות.לענ"ד זה נוגע גם ללחם מעופש, אלא אם כן הוא ממש רקוב, שאז אפשר לשים אותו בפח כרגיל.
תשובות נוספות בנושא-
קידוש על הפת
נוטלים ידיים לפני ומברכים על נטילת ידיים, מתחילים את הקידוש, אומרים את כל הפסוקים, ובמקום להגיד "בורא פרי הגפן" אומרים "המוציא לחם מןהארץ".
נוטלים ידיים לפני ומברכים על נטילת ידיים, מתחילים את הקידוש, אומרים את כל הפסוקים, ובמקום להגיד "בורא פרי הגפן" אומרים "המוציא לחם מןהארץ".
כבוד הלחם
צריך להניח אותו בצורה מכובדת בצד. פעמים רבות ניתן להניח אותו על הפח עצמו, כי יש אנשים רבים שאוספים.
אם צריך לזרוק בפח, ניתן פשוט לשים בשתי שקיות ולשים בפח.
צריך להניח אותו בצורה מכובדת בצד. פעמים רבות ניתן להניח אותו על הפח עצמו, כי יש אנשים רבים שאוספים.
אם צריך לזרוק בפח, ניתן פשוט לשים בשתי שקיות ולשים בפח.
עקירת עצי אוייב בזמן מלחמה
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
חלקה
ניתן לעשות זאת בבית, יש רבים שנהגו לעשות חלאקה בבית, להיפך, בזמן חנוכת הבית זה יתן נופך של קדושה לאירוע.
אם יש לכם רב שיכול להגיע לאירוע ולהיותז ה שיגזור ראשון מעט, זה נחמד, אבל גם זה בודאי לא הכרח.
ניתן לעשות זאת בבית, יש רבים שנהגו לעשות חלאקה בבית, להיפך, בזמן חנוכת הבית זה יתן נופך של קדושה לאירוע.
אם יש לכם רב שיכול להגיע לאירוע ולהיותז ה שיגזור ראשון מעט, זה נחמד, אבל גם זה בודאי לא הכרח.
ציפורניים
בודאי שמותר ואפילו צריך, חכמים אומרים שצדיק שורף את הצפרניים שלו. בימינו נהגו לזרוק לשירותים.
בודאי שמותר ואפילו צריך, חכמים אומרים שצדיק שורף את הצפרניים שלו. בימינו נהגו לזרוק לשירותים.
להישאר בבית בחגים
איתא בגמרא (סוכה כז, ב): "רבי אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך". ופרש״י- "אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות, אף על פי כן משבחן אני". והגמרא העמידה זאת במי שאזיל ולא אתי ביומיה, אבל אם אזיל ואתי ביומיה אין בו חסרון ללכת, והסביר רש״י שאז הוא משמח שמחת החג עם אשתו, וממילא למדנו שכל שנמצא עם אשתו ומשפחתו אין חסרון זה (ובערוך לנר סוכה י, ב ד״ה שלוחי מיאן בזה, וכתב שרק אם הולך לקבל פני רבו מועיל שב באותו יום). וכן נראה גם מדברי הג״ר יוסף שאול נתנזון (בספרו דברי שאול) שהקשה איך היו החכמים בהגדה של פסח מסובין בבני ברק ובכללם היה גם רבי אליעזר בעל המימרא דלעיל, וכתב שהטעם שיש להישאר בבית הוא משום שמחת אשתו, ובליל פסח לא שייך ביטול שמחה זו, שהרי מצוה לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וממילא אין כאן ביטול עונת אשתו. ובספר מגיד משרים תירץ שאפשר שהלכו אותם חכמים עם כל בני ביתם. ומכל הסברים אלו למדנו שאם מטייל עם בני ביתו אין חסרון שבח למי שאינו יוצא מביתו.
ואף שרשאי לצאת לטיול בחולו של מועד, יקפיד לשמור על קדושת החג, דהיינו שילבש בגדי חג, ויאכל סעודת חג ולא ילך למקומות פחותים, וישתדל ללמוד תורה זמן מה, וכבר הזהירו בזה בגמרא ירושלמי (הובא במשנ״ב סימן תקל ס״ב): "אמר רבי אבא בר מלל, אלו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושים מלאכה בחול המועד. כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין. וכתב הכל בו, נראה מזה שאיסור גדול בשחוק יותר ממלאכה, שכוונת השם יתברך בנתינת המועד היתה כדי להידבק ביראתו ולעסוק בתורתו התמימה".
איתא בגמרא (סוכה כז, ב): "רבי אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך". ופרש״י- "אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות, אף על פי כן משבחן אני". והגמרא העמידה זאת במי שאזיל ולא אתי ביומיה, אבל אם אזיל ואתי ביומיה אין בו חסרון ללכת, והסביר רש״י שאז הוא משמח שמחת החג עם אשתו, וממילא למדנו שכל שנמצא עם אשתו ומשפחתו אין חסרון זה (ובערוך לנר סוכה י, ב ד״ה שלוחי מיאן בזה, וכתב שרק אם הולך לקבל פני רבו מועיל שב באותו יום). וכן נראה גם מדברי הג״ר יוסף שאול נתנזון (בספרו דברי שאול) שהקשה איך היו החכמים בהגדה של פסח מסובין בבני ברק ובכללם היה גם רבי אליעזר בעל המימרא דלעיל, וכתב שהטעם שיש להישאר בבית הוא משום שמחת אשתו, ובליל פסח לא שייך ביטול שמחה זו, שהרי מצוה לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וממילא אין כאן ביטול עונת אשתו. ובספר מגיד משרים תירץ שאפשר שהלכו אותם חכמים עם כל בני ביתם. ומכל הסברים אלו למדנו שאם מטייל עם בני ביתו אין חסרון שבח למי שאינו יוצא מביתו.
ואף שרשאי לצאת לטיול בחולו של מועד, יקפיד לשמור על קדושת החג, דהיינו שילבש בגדי חג, ויאכל סעודת חג ולא ילך למקומות פחותים, וישתדל ללמוד תורה זמן מה, וכבר הזהירו בזה בגמרא ירושלמי (הובא במשנ״ב סימן תקל ס״ב): "אמר רבי אבא בר מלל, אלו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושים מלאכה בחול המועד. כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין. וכתב הכל בו, נראה מזה שאיסור גדול בשחוק יותר ממלאכה, שכוונת השם יתברך בנתינת המועד היתה כדי להידבק ביראתו ולעסוק בתורתו התמימה".
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
